לפתע נפתחה דלת המשרד ודמות נכנסה פנימה, עטופה מכף רגל ועד ראש במין סדין כתום. היא ניגשה ישירות לארון והחלה לחטט בו בחיפזון.. קובי ונפתלי עקבו אחרי הדמות מאוכזבים. נראה היה שכל המאמץ היה לשווא – הסדין חסם כל אפשרות זיהוי! אך אז נשמט מעט הסדין הצדה ו… “לא!!!”, נפערו עיניהם בתדהמה. “זה לא יכול להיות!”.. “אני פחדתי מדבר אחד, שיעיש יגע בי לפני הצניחה! מזה רעדתי. לך תדע, ניקר בליבי חשש איום, אם הוא לא ירופף בכוונה את המנגנון האוטומטי שגורם למצנח להיפתח מיד אחרי הקפיצה – רגע לפני שאני קופץ אל התהום. חשד שווא, אתם אומרים, אה? ובכן המתינו להמשך הספור”. גיבוריו הצעירים של הסופר האהוב עוזי קפלון, מצליחים שוב, בחן רב והמון תעוזה, להסתבך מול האנשים הערמומיים בתבל, ולצאת בשלום בנסי נסים כשידם על העליונה – עד ההסתבכות הבאה…